לדי הרפר נאלצה להשתמש בדמיון שלה לעיתים קרובות בילדותה. היא גדלה כבת יחידה בבית עמוס בנים. בגיל ארבע־עשרה, היא החליטה להשתמש בדמיון הזה ולכתוב את ספרה הראשון. מאז היא לא הפסיקה. הכתיבה עבורה היא תרפיה והיא משתמשת בה כדי להתמודד עם בעיות דרך עיניהן של הדמויות.
כיום היא אמא לשלוש בנות. ההחלטה לפרסם את ספרה הראשון התקבלה כדי להוכיח לבנותיה שהן יכולות להשיג כל דבר שירצו, לאהוב את מה שהן עושות ולעשות אותו היטב. וגם כדי ללמד אותן מה זה אומר להתגבר על הפחד.
