אריזונה ונג׳נס 2 – אריק

5/5

ספר מודפס

המחיר המקורי היה: ₪ 98.00.המחיר הנוכחי הוא: ₪ 54.00.

אריק
אני מת על מזג האוויר בפיניקס. שמיים כחולים, עשרים וחמש מעלות, וכמה עננים לבנים צמריריים שלפעמים מעניקים הפוגה של צל קריר בעודם מרחפים על פני השמיים.
דקס ואני מטיילים לנו מאחורי ברוק ובישופ ששקועים זה בזה כל כך, עד שאני מופתע שהנשמות שלהם לא התמזגו או משהו כזה. מאז שהוא החזיר אותה מניו יורק לפני שבוע, הם מחוברים כמו תאומים סיאמיים כל יום. הם חזרו לפיניקס כדי ליהנות משבוע שבו יתקיימו שני משחקים ביתיים בלבד והרבה זמן פנוי בין לבין כדי להתפייס.
אם כי אני לא בטוח שהם אי פעם נפרדו. זה לא נראה ככה. בישופ סימס לי שברוק חזרה לניו יורק כדי לסדר את הראש ושהוא נסע לתמוך בה.
אז הוא נסע לשם, כנראה הבריג את ראשה חזרה למקום, ועכשיו הם שוב כאן.
כשהם שאלו אותי היום אם אני רוצה לבוא לפסטיבל הקציר בסקוטסדייל, חשבתי — למה לא? זה לא שיש לי משהו טוב יותר לעשות עם עצמי.
הפסטיבל נערך לאורך התעלה ובו דוכנים למכירת חפצי אומנות, אוכל חריף וקנקני מרגריטות. נוסף לאלה, גם הופעות חיות, ריקודי סלסה ושלל פעילויות לילדים. אחרי שהשמש שוקעת והטמפרטורה צונחת מעשרים וחמש לחמש־עשרה מעלות נעימות, הברים והמסעדות מתמלאים, כולל מקומות הישיבה בחוץ, העצים מוארים באורות כחולים או לבנים והמתחם הופך למקום פופולרי לבילוי זוגי.
או שלא.
דקס, לג'נד ואני באנו לכאן כמה פעמים והלכנו לכמה ברים ממש מעולים.
ברוק ובישופ פונים ימינה וניגשים לדוכן שבו נמכרים פעמוני רוח מנחושת בעבודת יד. דקס ואני הולכים לשם בעקבותיהם.
״הם יפים כל כך,״ אומרת ברוק ואצבעותיה מלטפות את אחד הפעמונים. הצליל שהוא מפיק באמת נעים.
״אקנה לך אחד,״ אומר בישופ ושולף את הארנק.
״לא,״ היא אומרת תוך כדי צחוק ומניחה את ידה על ידו כדי לתחוב אותה בחזרה לכיסו. ״אני לא צריכה שתקנה לי כל דבר שאני אומרת שהוא יפה. העובדה שאני אוהבת את הפעמון לא מחייבת שאני רוצה אותו.״
בישופ רוכן ומתחכך בצווארה כדי ללחוש משהו באוזנה. סומק עולה בלחייה, והיא חובטת בו ושולחת מבט חטוף אל דקס ואליי כדי לבדוק אם שמענו מה הוא אמר.
לא שמענו, אבל אני משער שזה היה משהו ממש־ממש מלוכלך.
״אני הולך לשתות עוד מרגריטה,״ אומר לי דקס ומחווה באגודלו אל ברוק ואל בישופ. ״הצמד חמד מסתכלים זה על זה בעיני עגל ומתחילים לעלות לי על העצבים.״
״אני גם רעב,״ אני מוסיף, ואנחנו ניגשים לחפש את דוכן האוכל והאלכוהול הקרוב ביותר. כשאנחנו רואים מקום בהמשך, אני קורא אל זוג היונים, ״אנחנו ממשיכים כדי לשתות משהו, תבואו כשתסיימו.״
בישופ מנופף באישור ואנחנו עוזבים אותם.
״אני שמח שהעניינים ביניהם הסתדרו,״ אומר דקס כשאנחנו ממשיכים ללכת. ״הם כנראה רוצים קצת זמן לבד, לא?״
״כן,״ אני אומר, ״ואני לא רוצה להסתכל על קשקושי האומנות האלה. באתי בשביל האוכל והאלכוהול.״
״בהחלט,״ מסכים דקס בהתלהבות, ״כי אנחנו גברים אמיתיים.״
״חוץ מבישופ,״ אני אומר בגיחוך. ״הוא הפך לנקבה.״
״ולג'נד,״ מוסיף דקס ומצחיק אותי.
לג'נד סירב לבוא איתנו היום כי הוא משפץ את הבית שקנה. הוא לוקח ברצינות את הבעלות על הבית ומבלה שם את כל זמנו הפנוי בסיוד, בגימור ובשיפוץ דברים.
בהמשך ניצבת במה ונראה שלהקה חדשה מחכה להתחיל. רחבת ריקודים קטנה נתחמה לפניה במקום שבו צפינו קודם ברוקדי הסלסה. המוזיקה מתחילה להתנגן כשאנחנו מזמינים וובוס רנצ'רוס, תבשיל ביצים מקסיקני חריף עם צ'וריסו שמוגש על צלחות נייר, ומרגריטות בכוסות פלסטיק גבוהות.
אנחנו זזים הצידה, מוצאים שולחן גבוה ומאזינים תוך כדי אכילה. הלהקה מנגנת מוזיקת קאנטרי ישנה וטובה שהיא לא הסגנון שלי, ואני לא מזהה בינתיים אף שיר. למרות זאת, מתברר שהמוזיקה מצליחה לפתות אנשים אל רחבת הריקודים ועד מהרה כמה זוגות רוקדים במעגל בכיוון השעון.
״מה אתה רוצה לעשות הערב?״ שואל דקס. אני מבין לליבו. בישופ הוא החבר הכי טוב שלו והשותף לדירה, ומאז שברוק נכנסה לתמונה, הוא מבלה יותר איתי ועם לג'נד בערבים החופשיים שיש לנו.
״הסניקי סוארו?״ אני מציע. זה מקום הבילוי הקבוע שלנו.
״נשמע טוב,״ הוא אומר ואז מעמיד פנים שהוא מצטמרר, ״אבל אני תמיד מפחד שהכלבה המשוגעת ההיא תופיע.״
הוא מדבר על נאנט, כמובן. היא הפכה למטרד לקבוצה שלנו לאחרונה ואני אסיר תודה על כך שלא שכבתי איתה. דקס לא אמר הרבה על אותו הלילה שבו הוא זיין אותה, אבל אני מבין שהיא לא הייתה משהו מיוחד. בדרך כלל, נשים ישירות כאלה מדברות הרבה ומשעממות במיטה.
ולא משנה אם זיינתי אותה או לא, הכלבה עדיין טענה שהטרדתי אותה מינית בתביעה שהגישה נגד החברה, לכן כדאי לה מאוד לא להופיע פה. אי אפשר לדעת מה אני אעשה לה.
״היי, אריק,״ אומר דקס ומחווה בראשו לעבר משהו מאחוריי. ״זאת לא בלו? הדיילת?״
אני מסתובב מהר כל כך, עד שהמרגריטה שלי נופלת מהשולחן ועפה אל אחד השיחים הנמוכים. עיניי סורקות את הקהל ומחפשות את שערה הזהוב ואת גופה הסקסי בטירוף.
דקס צוחק ואומר, ״בחיי, אתה דלוק עליה קשות.״
זה נכון מאוד, אם כי לא הודיתי בזה בפני אף אחד. העובדה שהיא אדישה אליי רק הופכת אותה לשווה יותר מבחינתי מסיבה כלשהי.
היא הפכה לאתגר עבורי, חד וחלק, כי עדיין לא פגשתי אישה שרציתי ולא נכנעה לי בשלב מסוים. אני מניח שהיא משחקת קשה להשגה ואני נהנה מאוד מהמרדף.
לבסוף אני רואה אותה בקהל. כתפיה כפופות לפנים, כאילו היא נושאת משהו כבד בזרועותיה. אני לא מצליח להבין מה, עד שים האנשים נקרע לשניים ואני רואה אותה בבירור.
היא כפופה כי היא דוחפת כיסא גלגלים. יושב בו בחור צעיר ואף על פי שאני לא מצליח לנחש בן כמה הוא, ברור לי שהוא בוגר. אני רואה עוד כמה אנשים בכיסאות גלגלים ולכל אחד מהם יש מלווה שדוחף אותו. אף אחד מהאנשים בכיסאות אינו ילד. כמה מבוגרים נוספים מתניידים עם אביזרי עזר, כמו הליכונים או קביים.
״אתה חושב שהיא עובדת בסיעוד או משהו כזה?״ שואל דקס, ואני מבין שהוא רואה את מה שאני רואה.
״אין לי מושג,״ אני עונה. ״אולי היא מתנדבת או משהו. היא בטח מרוויחה המון כסף במטוס הקבוצה.״
״אתה כנראה צודק,״ הוא אומר.
האוכל שלי נשכח ואני בכלל לא חושב על מילוי כוס המרגריטה שלי. אני עומד בשמחה ליד השולחן שלי ופשוט צופה בבלו. היא דוחפת את כיסא הגלגלים אל שולי רחבת הריקודים ורוכנת כדי להגיד משהו באוזנו של הבחור. אני רואה שזרועותיו מכווצות קדימה והוא מטה את צווארו כדי להביט בה. הוא מחייך אליה חיוך רחב, ראשו מתנועע מעלה ומטה. נראה שהוא שמח על מה שהיא אמרה לו כרגע. ואז הוא מחווה בידו אל רחבת הריקודים. היא לא נמתחת עד הסוף אבל הוא עושה תנועה לכיוון.
בלו מחייכת אליו ומהנהנת.
היא נועלת את הבלמים בכיסא שלו, מקיפה אותו ומשתופפת כדי להרים את הרגליות ולהזיז אותן הצידה. בלו מניחה בעדינות את כפות רגליו של הבחור על הבטון ואז קמה, רוכנת לפנים ומאפשרת לו לעטוף את צווארה בזרועותיו. היא כורכת את זרועותיה סביב מותניו ובמאמץ אדיר מרימה אותו מהכיסא. רגליו לא נמתחות במלואן ולכן בלו נושאת חלק ניכר מהמשקל. הם פשוט עומדים שם, פנים אל פנים ומתנועעים.
רוקדים.
הם רוקדים.
הוא רצה לרקוד ובלו העניקה לו את זה.
היא מרימה את ראשה כדי להביט בו והוא משיב לה חיוך בעיניים בורקות. בלו מתנועעת מעט מהר יותר והקצב שלהם גובר. אני שומע את צחוקו של הבחור על רקע המוזיקה.
פאק, זה אולי הדבר הכי חמוד שראיתי בחיי.
״אוי, לא,״ אומר דקס בקול שקט ומזהיר. ״אני מכיר את המבט הזה.״
אני לא טורח להקדיש לו תשומת לב כי עיניי נעוצות בבלו, אבל שואל בכל זאת, ״איזה מבט?״
״המבט שלך ננעל על הטרף,״ הוא אומר תוך כדי צחוק.
״מה נסגר?״ אני נוהם אליו אבל ניגש אל בלו.
בלי לחשוב.
בלי סיבה הגיונית.
הבחורה לא סובלת את קרבתי אליה ובכל זאת, אני ניגש לומר לה שלום.
אתם יודעים, בשביל הנימוס.
אף על פי שהשיר ממשיך להתנגן, בלו מורידה את הבחור בחזרה לכיסא הגלגלים לפני שאני מגיע אליה. אני מנחש שזה לא קשור ליכולת הפיזית של בלו, אלא לשלו. היא מחייכת אליו כשהיא מתכופפת כדי להניח את רגליו על הרגליות וכשהיא מתחילה להתרומם, עיניה מתבוננות בי בעודי מתקרב לעברה.
החיוך השמור לבחור בכיסא הגלגלים נמחק מפניה, והיא מביטה בי בחוסר אמון כשאני עוצר לצידה. אני מביט אל הבחור שמסתכל עליי בחיוך מאושר, מחייך אליו ופונה שוב אל בלו, ״היי, עמדתי שם עם דקס, בישופ וברוק, ראיתי אותך וחשבתי להגיד שלום.״
״שלום,״ היא אומרת בקוצר רוח ודוחקת אותי הצידה כדי שתוכל להגיע לבלמים. היא משחררת אותם בלי להביט בי שוב.
אני מתכופף ונכנס לשדה הראייה שלה. ״אז… מה את עושה? את בטיול קבוצתי?״
״כן,״ היא אומרת ומזדקפת.
״רוצה להכיר לי את החבר שלך?״ אני שואל בחיוך מקסים ומעביר מבט אל הבחור בכיסא הגלגלים שממשיך לחייך אליי. אני רוצה להראות לה שאני טיפוס חברותי בכל רמ״ח איבריי ושהיא יכולה להפסיק לכעוס עליי בגלל כמה מילים טיפשיות. למען האמת, אני בכלל לא זוכר מה אמרתי שהרגיז אותה מלכתחילה.
״ברור,״ היא אומרת בחיוך מתקתק אבל קולה מלחיץ אותי. היא רוכנת הצידה, מושכת את תשומת ליבו של הבחור ואומרת, ״בילי, זה אריק.״
בילי מרים את מבטו אליי. עיניו כחולות והן נוצצות באושר ובחיוניות. הוא מחייך חיוך רחב וראשו זע מעט כשהוא אומר מילה שנראה כי קשה לו מאוד לבטא, ״היי.״
בלו פונה אליי. היא מחווה בידה אל בילי ואומרת, ״אריק, זה אחי, בילי.״
אי אפשר להסוות את ההבעה המופתעת שעל פניי. לא העליתי על דעתי שהוא בן משפחה. לא ראיתי בה משהו מעבר לדיילת לוהטת שהייתי רוצה להצטרף למועדון הנוסע המתמיד שלה.
אני מתאושש מהר ומתכופף ליד מסעד כיסא הגלגלים שלו. מאחר שראיתי שהוא לא יכול להושיט את זרועו, אני מושיט לו יד ונוטל את ידו, לוחץ אותה בצורה שמצחיקה אותו. ״נעים להכיר, בילי.״ אני מרים את מבטי אליו ומוסיף, ״רקדת ממש יפה שם.״
חיוכו מתרחב וראשו נע מצד לצד כאילו מה שאמרתי ממש שימח אותו.
אני לוחץ על כתפו ואומר, ״נעים להכיר, חבר. אולי נתראה.״ אני מתרומם ומחייך אל בלו ונסוג לאחור, מחווה בראשי אליה ואומר, ״תיהנו מהיום שלכם. כיף לראות אותך.״
עכשיו היא עוטה הבעה המומה. אני רואה אותה על פניה כמה שניות לפני שאני מסתובב ומסתלק.
אני שמח שיש לי דרך ארוכה ללכת עד שאגיע לדקס, כי ליבי פועם כמו תוף פראי שהולם בו מתופף על סטרואידים.
אלוהים, לבלו יש שכבות שלא העליתי בדעתי.
אבל זה לא מה שמטלטל אותי.
אני מרגיש טלטלה כי אני רוצה לקלף את השכבות האלה ולגלות עליה עוד. בדרך כלל אני בעד קילוף בגדים, אבל אני רוצה עם בלו הרבה יותר מזה. ובשבילי, זו הפעם הראשונה.

  • בישופאני רואה אותה והכול נגמר מבחינתי.לפחות הערב, בכל מקרה."אני אחזור," אני ממלמל אל דקס ומתרחק מהבר, לוקח את הבירה שלי ברגע האחרון.אני מפלס את דרכי בדחיקת מרפקים בין הקהל המלא ביאפים בני עשרים ומשהו, שבאו לנצל את הדקות האחרונות של ה"הפי האוור", ועיניי נעוצות בה. איך אפשר שלא כשהשפתיים הרטובות והמלאות עוטפות קשית שמציצה מתוך קוקטייל פירותי למראה, ומעלות במוחי תמונות פרועות שבהן הן עוטפות את הזין שלי?לפני שאני מספיק להגיע אליה, גבר אחר — שאני משוכנע ששקוע באותן מחשבות זימה כמוני — ניגש אליה וחוסם את שדה הראייה שלי. נהמה בלתי רצונית בוקעת מחזי ואני לופת את בקבוק הבירה חזק מכפי שצריך. עוד תמונות מציפות את מוחי, ואני מדמיין את עצמי שובר את הבקבוק על ראשו של המזדיין. בשלב זה אני מבין שפשוט אגרור אותה למאורה שלי כמו איש מערות.
    "לא, תודה," אני שומע אותה אומרת כשאני עובר מאחוריה.
    "את מתכוונת לסרב למשקה חינם?" שואל האיש בתדהמה.
    "אני יכולה לקנות לעצמי," היא עונה לו ויונקת ארוכות מהקשית שלה, לחייה שוקעות מעט והזין שלי זז.
    אני ניגש אל צידה השני, מניח את הבירה על הבר ומשעין עליו את המרפק שלי. היא מפנה את ראשה אליי ועיניה ננעצות בי. פאק, העיניים שלה מדהימות — צבע זהוב שהבחנתי בו קודם מהצד השני של הבר. גם באור העדין שמספקים שלטי הבירה מניאון, הן כמעט זוהרות. שמתי לב לזה ולשערה הארוך בצבע שוקולד, שגולש על גבה החשוף באדיבות החולצה הסקסית שהיא לובשת. רגליה ארוכות והקימורים בלתי נגמרים. שדיים, מותניים, ישבן — הכול מדהים.
    התוכנית המקורית הייתה שגם אני אציע להזמין אותה לשתות, אבל ברור שזו לא הדרך להגיע לליבה של האישה הזאת.
    "מה אפשר להציע לך חוץ ממשקה כדי לגרום לך לדבר איתי?" אני שואל אותה.
    האיש מעברה השני מגחך, אבל מתברר שהשאלה הכנה שלי מזכה אותי בנקודות. היא מרימה את ראשה, בוחנת אותי לרגע ועונה, "קראת ספרים טובים לאחרונה?"
    פאק, אני לא ממש טיפוס שקורא.
    אני מנענע את ראשי בחיוך מתנצל. "מצטער, זה לא הקטע שלי."
    "לא מזמן סיימתי לקרוא שוב את הרוזן ממונטה כריסקו," אומר הבחור השני ומתקרב אליה. אני נהנה לראות את השעשוע שמבזיק בעיניה, לפני שהיא מסובבת את צווארה לכיוון השני כדי להקדיש לו תשומת לב.
    אני מזהה פתח ועושה מהלך, מביט מעל עורפה לכיוונו ומתקן את השגיאה שלו, "קוראים לספר הרוזן ממונטה כריסטו."
    האישה המהממת שאני נחוש לקחת הביתה הערב מסתובבת שוב אליי. מבטי חוזר אליה ואני מחייך. "קראתי את הספר בתיכון. יש לי זיכרון טוב, כך שנוכל לדבר עליו אם תרצי."
    "התכוונתי למונטה כריסטו," פולט האיש כמעט בבהלה, אבל היא לא חוזרת להביט בו.
    במקום זאת, היא מושיטה אליי יד מטופחת להפליא. "אני ברוק."
    "בישופ," אני משיב ולוחץ את ידה. משהו בתוכי אומר לי שהיא לא תוקסם אם אנשק את ידה.
    לזכותו של הבחור השני ייאמר, הוא יודע שהובס ולכן מתמוסס בין הקהל.
    אני מצביע אל הכיסא שלידה ושואל, "אכפת לך שאצטרף אלייך?"
    "בשמחה," היא אומרת בנועם ומסתובבת קלות כדי להביט בפניי, פותחת את רגליה ומשכלת אותן שוב בלי לטרוח למשוך כלפי מטה את החצאית הקצרה והשערורייתית שהיא לובשת. החצאית שחורה ושזורה חוט כסף מנצנץ, והחולצה הכסופה שהיא לובשת חושפת זוג שדיים מדהימים. שמתי לב אליהם כשראיתי אותה לראשונה ומאז שבאתי לעמוד לצידה, העיניים שלי דבוקות באדיקות לפניה. היא יודעת שהם נראים נפלא ושכבר הסתכלתי.
    "את כאן לבד?" אני שואל אותה כי אף על פי שזה לא יוצא דופן, רוב הנשים שלבושות ככה יוצאות בקבוצה לערב של בילוי בעיר.
    "האמת שהייתי אמורה לפגוש עמיתה לעבודה הערב, אבל היא סימסה לי לפני כמה דקות שמשהו צץ והיא לא תוכל להגיע."
    מתאים לי.
    "הבנתי," אני אומר ומרים את הבירה לעברה. "אני מקווה שאצליח לשעשע אותך היטב בהיעדרה. אז מה חשבת על הרוזן ממונטה כריסטו?"
    ברוק צוחקת ומרימה את המשקה כדי להשיק את הכוס בבקבוק שלי. "האמת שאני לא מתה על קלאסיקות. אני יותר טיפוס של ירחוני אופנה."
    אופנה אני מבין מצוין. יצאתי עם מספיק נשים ושילמתי על לא מעט תיקים ונעלי מעצבים, לכן אני יודע שברוק בקטע של סחורה באיכות גבוהה במיוחד. עם זאת, הסירוב שלה לאפשר לגבר להזמין אותה לשתות מלמד שהיא גם עצמאית, לכן אולי היא לא תרצה שמישהו יקנה לה את הדברים האלה.
    האמת שגם אני לא רציתי לקנות דברים יקרים לנשים שיצאתי איתן. עשיתי את זה כנראה כמעין הבעת תודה וזה היה משהו שהן רצו. עשיתי את זה תוך ידיעה ברורה של המשמעות מבחינתן. הנשים שאני יוצא איתן — ורוב הספורטאים המקצועיים יוצאים איתן — מעוניינות בסגנון החיים המפואר שאני יכול לספק, ומטפחות תקוות גדולות שיום אחד הוא יהפוך לעניין קבוע עבורן.
    ככה זה.
    "אז ממה מתפרנסת טיפוס של ירחוני אופנה?" אני שואל ויוזם שיחה שאני מקווה כי תצית חיבור שיוביל לכך שאזיין אותה בהמשך הערב.
    החיוך שלה לא מבויש או פלרטטני, אלא ישיר כמו מבטה. "אני מארגנת אירועים. ואתה?"
    "נשמע מגניב," אני אומר, אם כי אין לי מושג מה המשמעות של זה בכלל.
    היא מושכת בכתפיה. "את זה עוד נראה. עברתי לכאן לא מזמן."
    מוזר. גם אני.
    עכשיו יגיע העיתוי המושלם להדהים את האישה בעובדה שאני שחקן הוקי מקצועי, ושעברתי לכאן לא מזמן כדי להצטרף לקבוצה שקיבלה זיכיון חדש — אריזונה ונג'נס. ואם זה יכניס אותה למיטה שלי מהר, מצוין.
    אני שולח מבט מהיר על פני הבר, אל המקום שבו השארתי את דקס, חברי לקבוצה שהצטרף אליי בפיניקס אחרי שעזבנו את הניו יורק וייפרס. הוונג'נס היא הקבוצה הראשונה שנוספה לליגה בשמונה־עשרה השנים האחרונות ואני לא מתלהב במיוחד להיות כאן. מאחר שהשנה הווייפרס נחושים לעשות את המוות לקרוליינה קולד פרי עד שיזכו באליפות, פתאום המעבר מערבה לקבוצה בשלבי הקמה לא שימח אותי. כך שלהזדיין עם היצור המהמם הזה הלילה — זו תהיה דרך מצוינת לסיים את חופשת הקיץ לפני תחילת מחנה האימונים.
    דקס מדבר עם מישהי. הוא רוכן אליה בקרבה אינטימית ונראה שהמזל ישחק לו הערב. עיניי שבות אל ברוק ואני מחליט למנף את מעמדי ככוכב כדי לקדם את העניינים. אם תחושת הבטן שלי לגבי הבחורה הסקסית הזאת נכונה, מחכה לי ערב ארוך.
    לפני שאני מספיק להגיד לה שאני חלוץ ימני מדהים, היא רוכנת אליי ומניחה יד על ירכי. אני בולע את הרוק והנימה הפתיינית בקולה מקפיאה אותי. נדמה שעיניה זוהרות באור זהוב. "כן?"
    "אדבר בכנות," היא ממלמלת בקול גרוני עמוק. "באתי לכאן הערב כדי לבלות קצת. אני מתגעגעת הביתה, לא מרגישה במיטבי ולא מכירה כאן אף אחד חוץ מעמיתה לעבודה שפגשתי היום והבריזה לי. שתיתי שלושה דאקירי ומתחשק לי להתפרע. בא לך לצאת מכאן?"
    אלוהים אדירים. הרגע זכיתי בכל הקופה. הבחורה הכי שווה ומהממת בבר, ולא הייתי צריך להשקיע טיפת מאמץ חוץ מלזכור את הרוזן ממונטה כריסטו. עיניי נודדות אל כוס המשקה שלה. "שלוש כאלה?"
    "אני לא שיכורה," היא אומרת ומתחילה למשוך את ידה ממני.
    ידי סוגרת על ידה ומצמידה אותה אל ירכי. שריריי מתכווצים תחת המגע שלה. "לא אמרתי שאת שיכורה, ואני חושב שאדע את זה בקרוב ברגע שתרדי מהכיסא ותתחילי ללכת. אני פשוט רוצה לוודא שלא תתעוררי עם חרטות."
    נראה שהיא בסדר. הדיבור שלה ברור והשיחה מהירה וטבעית. יש נשים שהיו מתמוטטות אחרי שלוש כוסות. אחרות לא יושפעו כל כך.
    "אני אף פעם לא מתחרטת," היא אומרת וזוקרת את סנטרה.
    אני מביט בה לרגע, אומד את האמת במילותיה ואת הצורה שבה היא מביטה בי בלי למצמץ. אין דבר שאני רוצה עכשיו יותר מאשר ללכת הביתה עם האישה הזאת ולגרום לה לגמור שוב ושוב.
    אבל יותר מזה, משום מה אני לא רוצה שהיא תתחרט.
    לבסוף, אני לוחץ קלות על ידה בעודי קם מהכיסא ועוזר לה להתרומם מהכיסא שלה. "בואי נצא מפה. אני רק אודיע לחבר שלי שאני הולך, ואז כולי שלך להמשך הערב."
    "מושלם," היא אומרת ומחייכת אליי חיוך מסנוור בתגובה. אלוהים, השיניים שלה מושלמות כמו שאר הגוף שלה. אני מחכה כבר להרגיש אותן שורטות את הזין שלי, כי אני בהחלט מתכוון להשתמש בשיניים שלי עליה.

    אני נושך את השפה התחתונה שלי, בתקווה שהכאב ימנע ממני לגמור, תופס במותניה של ברוק ומנסה להאט את תנועותיה כשהיא רוכבת עליי.
    אני מוכרח להודות שלא הייתי בטוח לגבי האופי שלה במיטה. היא הציעה לי לשכב איתה ולא הנידה עפעף כשאמרתי שנלך אליה ולא לדירה שלי מאחר שדקס — שהוא גם השותף שלי לדירה — תבע ראשון את הדירה שלנו לעצמו הלילה. אבל במכונית שלי היא אמרה בביישנות שאין לה קונדומים ושהיא צריכה לעצור בדרך. לא חששתי להגיד לה שאני מסודר, כי איזה בחור רווק שמכבד את עצמו לא יהיה מוכן לפעולה?
    מתברר שהאומץ שלה בחיפוש אחר סטוץ לא ממש היתרגם לחדר המיטות. היא הייתה כמעט ביישנית בהתחלה כשהתחלנו להתמזמז אבל כשהתפשטנו, היא התחככה באצבעותיי עד שגמרה בפעם הראשונה. ברוק משכה חזק בשערי וגנחה בפורקן פראי כשאמרה, "אני רוצה את זה שוב." לכן תקפתי את הדגדגן שלה, והפעם עם הפה שלי, בשעה שאצבעותיי גירו את הכוס הרטוב שלה. היה לה טעם מדהים והקולות שהוצאתי ממנה היו אדירים.
    לפני שהצלחתי לגרום לה לגמור בפעם השנייה, היא הדפה אותי ודרשה שאשכב על הגב. תוך כמה רגעים היא הלבישה קונדום על הזין שלי ורכבה עליי בכל הכוח.
    עד כמה שידעתי שיהיה מדהים כשאגיע לאורגזמה, לא רציתי שזה ייגמר — תרתי משמע — בעקבות המאמצים שלה.
    לא הפעם, בכל מקרה.
    אני רוצה להיות זה שיגרום לה לגמור בפעם השנייה, והקפיצות שלה על הזין שלי בשילוב השפשוף הנמרץ של האצבעות בין רגליה לוהטים ברמות, אבל לוקחים ממני את תחושת השליטה.
    השרירים בזרועותיי, בחזי ובגבי מתכווצים כשאני מרים אותה מעליי. אני מתעלם מזעקת ההפתעה שלה ולאחריה יבבה על שגזלתי ממנה את האורגזמה, והופך אותה על הבטן. ידי צוללת בין רגליה ואני מכניס לתוכה שתי אצבעות.
    אלוהים, היא רטובה ומגיבה מאוד.
    אני זז ועומד מאחור, מושך אותה לעמוד על ידיה ועל ברכיה לפני שאני חודר שוב לתוכה. ברוק צורחת בעקבות הפלישה והזין שלי נכנס עמוק מאוד. היא מקשתת את גבה, מניפה את ראשה ושערה הרך שהשתוקקתי לחפון באגרופי גולש על גבה.
    היא זזה מעט ואחת מכתפיה נשמטת. היא משתנקת ואני רוכן מעט שמאלה, בלי להפסיק לרגע את החדירות המהירות.
    "אה־אה־אה," אני נוזף בה בעדינות לפני שאני מפליק לישבנה. "תרחיקי את האצבעות מהדגדגן החמוד שלך."
    היא גונחת ושומטת את ראשה, כך שהוא מונח על המזרן. הכניעה המיידית שלה לדרישתי גורמת לביצים שלי להתכווץ ואני תוהה מה עוד אוכל להשיג ממנה. אני מניח את ידיי על מותניה ומתחיל לרכוב עליה חזק. היא מושיטה זרוע וכף ידה פרושה על מראשות המיטה בעודה נשענת עליי.
    "אני עוד שנייה גומרת," היא מתנשמת.
    "תני לי את זה, ברוק," אני ממלמל ורוכן מעליה, מניח גם יד על מראשות המיטה. אני לופת חזק ומנצל את התנופה כדי לחדור עמוק יותר לתוכה. זיעה גולשת מהרקה שלי ונוחתת על פלח ישבנה המושלם, שעדיין אדום מטביעת היד שלי.
    "אלוהים אדירים," היא גונחת. "אלוהים."
    אני נטרף מהצורך לגמור, מרגיש שהביצים שלי רותחות ונושך את שפתי שוב כדי לרסן את עצמי. אני חייב שהיא תגמור לפניי.
    "קדימה, מותק," אני דוחק בה ומתנגד לקריאת הדגדגן שלה. אוכל לעסות אותה בעדינות כדי לגרום לה להתפרק, אבל אף פעם לא האמנתי בדרך הקלה.
    "בישופ," היא גונחת כשאני הולם בתוכה במהירות עד שהביצים שלי כואבות בגלל התנועה. "בישופ."
    אני משתמש באגודלים שלי כדי לפשק את פלחי הישבן שלה, צופה בזין שלי נכנס ויוצא ממנה, ומחליט לתת לה סיבה נוספת לצרוח.
    האצבע שלי עדיין רטובה מהנוזלים שלה ולכן אני מצמיד את האצבע המורה לשוליים של הפתח האחורי שלה. ברוק שואפת אוויר וזועקת כשאני תוחב אצבע עמוק לתוכה.
    היא פאקינג מתפוצצת — הכוס והתחת שלה רועדים ומתכווצים סביבי.
    הביצים שלי פורצות את הסכר ואני גומר בעוצמה שגורמת לעיניי להתגלגל. אני שולף את הזין, מכניס אותו בחזרה פנימה ומקפל את האצבע שלי בתוכה. "פאאאאק!"
    גלים נעימים ומטורפים של עונג מציפים את גופי בעוצמה מסחררת.
    אני חווה אורגזמה שמפרקת לי את כל הגוף.
    "אלוהים," אני גונח בהפתעה, נדהם מכל מה שקרה כאן עכשיו. הגוף שלה מתחיל לקרוס תחתיי ואני מאפשר למשקלי להישמט לאט מעליה. הזין שלי נשאר בתוכה, אבל אני מוציא בעדינות את האצבע ממנה והופך את שנינו על הצד. זרועותיי נכרכות סביב הבטן שלה ואנחנו שוכבים בדממה בעודנו מתחילים לחזור למציאות.
    זה היה מדהים.
    הלילה עוד לא נגמר, אבל כבר ברור לי שזה יהיה הסטוץ הכי טוב שהיה לי בחיים.
    אני בספק גדול אם משהו יכול להתעלות על הערב הזה.

מידע נוסף על "אריזונה ונג׳נס 2 - אריק"

  • הוצאה ספרות שנוגעת
  • מספר עמודים 263 עמודים
  • תאריך הוצאה דצמבר 2021
  • תרגום שי סנדיק
  • מק״ט 1391923264

התחברות

היי עוד לא נרשמת?

שליחת כתב־יד

צור קשר

עזרה

איפוס סיסמה

דילוג לתוכן