פרולוג
נורת
סלילים שחורים של עשן מתפתלים סביב גופו של בסינג'ר כשהוא נאבק
בסיוטים שלי, הגפיים המנותקות מהגוף שורטות את עורו כשאני מונע מהן
לחסל אותו לחלוטין.
הוא קוץ בתחת ואין לי זמן להרגיע אותו עכשיו כי אפילו האחיין של
אתנה בסינג'ר לא יכול להסיח את דעתי מאסון הכישלון והניהול המחפיר
שהתרחש הבוקר בקמפוס.
אחרי שפינינו את המבנים הקדמיים, פילסנו את דרכנו בחצר בדיוק
כשגריפין קיבל את השיחה מבלק, שבה נמסר לו שאוליאנדר נחטפה. רק
כשהצטרפנו לגייב ולבסינג'ר הבנו שהיא נטשה אותם בשנייה שהם הפנו
לה את הגב.
פעם בורחת, תמיד בורחת.
"היא הכבולה שלי, אתם לא יכולים למנוע ממני לגשת אליה," נוהם
בסינג'ר ואני נאלץ להתאפק ולא לגלגל עיניים לעומתו. זה אותו בולשיט
שהוא מתיז לכיווני מהרגע שנאלצתי לנטרל אותו כשהאחרים עזבו.
איחרתי ולא הספקתי לעצור את גייב, ואם החרא הקטן ייפצע, הוא יצרח
באימה כל חייו על שרדף אחריה. אם היא הייתה כבולה נורמלית, מישהי
שבאמת אכפת לה מאיתנו, הייתי סלחן יותר, אבל היא הוכיחה עד כמה היא
לא שמה עלינו כבר מזמן. קראו לי בחיים בהרבה יותר מדי כינויים, אבל
טיפש עיוור הוא לא אחד מהם.
אני מושך את העניבה שלי מצווארי ומניח למשי להתרפות לאיטו.
"לא לימדו אותך לחלוק, מה? רואים שיש לך את תסמונת הבן היחיד. היא
הכבולה שלנו והיא ברחה ברגע שצצו סימנים לכאוס, בדיוק כמו שכולנו
ידענו שיקרה. כבר הבנת שהכול אצלה משחק והעמדת פנים? או שאתה
עדיין מאוהב בכבולה שלך ולא מסוגל לראות מעבר לזין?"
הקעקועים בצווארו בולטים כשהוא נמתח שוב על רקע העשן בניסיון
נואש להשתחרר וככל הנראה לפרק לי את השיניים הקדמיות. אנחנו
סגורים במשרד שלי, מחכים לאות מגריפין ומנוקס שאפשר להתפנות,
וכיוון שאין עדים בסביבה, אני מרגיש בנוח לחייך אליו בחשיפת שיניים
חייתית. שום חלק בי עכשיו הוא לא חבר המועצה המתוחכם. לא, אני מאה
אחוז המפלצת.
הגבר הבא לבית דרייבן בשושלת ארוכה של גברים מקוללים שלא
יודעים שלווה או נחת.
אני צופה בשפתיו של בסינג'ר מתעקלות לעומתי, אין בו שום פחד וזה
אומר שאין לו מושג לְמה אני מסוגל או שלדעתו הוא מסוגל לגבור עליי.
בכל מקרה, הוא טיפש ופזיז, עוד עול על קבוצת הכבולים שלנו.
אוליאנדר מספיק גרועה.
דפיקה על הדלת קוטעת אותנו, צליל מהוסס שקל להבחין שמגיע
מהעוזרת שלי. היא אחוזת בהלה לחלוטין בעקבות מה שקרה בארבע
השעות האחרונות. אני מחזיר את המסכה הרגועה והבוטחת אל פניי,
אמצעים שעליי לנקוט בהם כדי לחיות בעולם הזה בלי שיצודו אותי בלילה.
הם לא יודעים שהכי נוח לי בחשכה.
"יבוא."
פנלופי נראית מבועתת כשהיא נכנסת ונושמת נשימה עמוקה בזמן
שהיא מתקרבת אליי. כל סנטימטר בגופה רועד כשהיא מכחכחת בגרונה
פעמיים לפני שהיא מסוגלת לדבר. "הצוות הטקטי של דלתא עבר בין כל
הסטודנטים שהיו בקמפוס בזמן המתקפה. יש ארבעים ושניים פצועים,
אבל למרבה המזל אין עדיין דיווח על מתים."
עיניה מרצדות למקום שבו אטלס קשור ומעט הצבע שנותר בפניה
נעלם עד שהיא עוטה גוון צח כשלג. אני פוסע חצי צעד לפניו ומחייך
אליה כדי להרגיע אותה. "מר בסינג'ר לא חושב בהיגיון. נאלצתי לנקוט
בצעדים קיצוניים כדי להשאיר אותו כאן, אבל אני מבטיח לך שהוא
בריא ושלם."
היא בולעת את הרוק שוב ועיניה שבות אליי כשסנטרה רועד מעט. היא
חדשה כאן, בת לאחת המשפחות האמידות והיא מרחרחת סביבי כאילו
חשבה שלשכב עם הבוס תהיה הדרך הטובה והקלה ביותר לזכות בחיים
נוחים ובמשכורת טובה.
עברתי עשרות עוזרות שבאו עם אותה גישה, אבל אף אחת מהן לא
צלחה את הרגע הזה, הרגע שבו מוסט הפרגוד ואי אפשר לטעות ולא לקלוט
מי אני באמת.
היא מכחכחת בגרונה שוב ומושיטה לי דף נייר. ידה רועדת מעט. "יש
גם דיווחים לפיהם מיס פלוז הלכה בעקבות החברה שלה, סייג' בנסון. היא
לא ניסתה לברוח, למרות ההשערות שהועלו קודם לכן. דיברנו עם גרייסי
דבנפורט והיא התעקשה שמיס פלוז הלכה בעקבות החברה שלה. חשבתי
שתרצה לשמוע את המידע הזה."
אני מתקשה מאוד להאמין.
החזה שלי עדיין מכווץ והלסת שלי כואבת בגלל חריקת השיניים וכשהיא
בולעת את הרוק בכבדות מולי, אני לא מצליח לאזור כוחות כדי להרגיע
אותה. היא מתנצלת וכמעט בורחת מהחדר בצעדים מדודים.
בסינג'ר מחכה עד שהדלת נסגרת לפני שהוא מתפרץ, "רואה? תשנא
אותה כמה שבא לך, אבל אתה טועה. היא לא בורחת מהכבולים שלה. היא
לא בורחת ממני."
הטלפון שלי מתחיל לזמזם בכיסי וכשאני מוציא אותו אני רואה את שמו
של גריפין מהבהב אליי, קואורדינטות ג'י־פי־אס, ושורה בודדת שמבשרת
לי שהוא תפס את אוליאנדר ואת גייב.
"תמשיך לחשוב ככה, בסינג'ר, והיא תוביל אותך היישר לגיהינום."