כל הטרופים האהובים עלינו בסדרה פנומנלית אחת – גיבורי אלפא, גיבורה עוצמתית, רומנטיקה כובשת, הפרשי גילים, משונאים לאוהבים, טאבו ועוד… מיליון כוכבים מנצנצים!
אחרי שלוש שנים במנוסה, אני חוזרת למחנה כוחות ההתנגדות ושוב נכבלת לכיסא בתפקיד המפלצת.
כל מה שברחתי ממנו, כל הנבלים מהעבר, הגיעו לכאן כדי לנעוץ בי את שיניהם ולקחת ממני עוד פיסה.
אבל הפעם אני לא לבד.
בשעה שהכבולים שלי מנסים נואשות להציל אותי, קשרי חברות חדשים ומפתיעים נרקמים, ופתאום מתעוררת בי התקווה שאולי יש לי זכות קיום בתור מישהי שהיא לא רק כלי נשק.
כשהנאמנות מוטלת בספק והכבולים שלי עומדים למבחן, כל עולמי משתנה במאה ושמונים מעלות.
מי אוהב ומי אויב?
והאם הקשרים עם הכבולים שלי חזקים מקשרי דם?
***
כבלים מדממים הוא הכרך השלישי בסדרת הפראנורמל הכבלים שמחברים בינינו. מערכת היחסים הסוערת בין אוליאנדר לכבולים שלה עולה לשלב חדש, מתעצמת ומלבה רגשות ויצרים. אבל למרות המשקעים מהעבר, הם מתאגדים מול אויב משותף ומגלים את הכוחות הטמונים בהם כדי לנצח במערכה.
הספרים הקודמים בסדרה: כבלים שבורים וכבלים פראיים כבשו את לב הקוראים בישראל. בעולם העפילה הסדרה לראש רשימות רבי־המכר המובילות והפכה לסנסציית בוקטוק היסטרית.
בית החולים קר ורועש.
הכבולה שלי שקטה בחזי, כאילו ההתפרצות האחרונה שבה יצאה להגן
עליי הרוותה לעת עתה את הצמא המתמיד לדם שהיא חווה בדרך כלל, אבל
אני כבר יודעת שזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן. ההשתוקקות, הרעב, הצורך
המטלטל לטרוף — כל אלה לא נעלמים כל כך מהר.
״אוליאנדר? אוליאנדר פלוז? אלוהים, כמה שאת נראית יפה וקטנה
במיטה הגדולה הזאת. עם כל השיער הבלונדיני והארוך הזה. הכבולים שלך
ישמחו לשמוע שיצאת מהתאונה הזאת ללא פגע.״
אני לא מסוגלת להרים את העיניים אל האחות שמדברת אליי אף שנימת
קולה לבבית ואדיבה, ובמקום זאת אני מתמקדת בקווצות השיער הארוכות
שמכסות את פניי. אבל הן לא בלונדיניות. הן כסופות עכשיו. עד אתמול הן
היו שחורות. מה שקרה במכונית הלבין את הצבע בשערי.
אני נאבקת כדי למנוע מהדמעות שמציפות את עיניי לזלוג.
האחות מצקצקת בלשונה, מתיישבת על המיטה לידי וטופחת בעדינות
על גב ידי. ״הכול בסדר, דיברתי עם האחות הראשית והיא אמרה שהכבולים
שלך בדרך. הכול כאן סודי מאוד אז מן הסתם הם אנשים ממשפחות
חשובות. אני יודעת שלפחות אחד מהם בגיל המתאים לאשר את הטיפול
בך, הוא זה שהעביר אותך לחדר הפרטי והגדול אז הוא כנראה ממשפחה
בדרג העליון. אל תפחדי, עם כבול כזה, הכול יהיה בסדר גמור.״
ככל שהיא ממשיכה לדבר, ככה הכעס של הכבולה הפנימית שלי הולך וגובר.
בהתחלה לא הבנתי שמה שהאישה הזאת עושה זה לשכנע אותי לענות
לה, כדי שהיא תצליח להבין למי אני שייכת ותוכל להסגיר אותי. הכבולה
שלי הבינה את זה מצוין ולכן דחקה בי לסתום את הפה. ולמרות שאני
שונאת אותה רוב הזמן, כשהיא אומרת לי דבר כזה אני שומעת בקולה.
״בלינדה? מה את עושה כאן? תניחי לאוליאנדר!״
אני מרימה את המבט ורואה את האחות ג׳ון מזדעפת בפתח, אגרוף ידה
האחת שעון על מותנה כאילו היא עומדת לגרור את האישה הזאת מכאן
בתוך שנייה. כשהתעוררתי בחדר המיון האחות ג׳ון הייתה האדם הראשון
שראיתי והיא הייתה זאת שסיפרה לי שההורים שלי נהרגו בתאונה. כבר
ידעתי, אבל האופן שבו בישרה לי את החדשות וטיפלה בי מאז, גרם לי
לחבב אותה, ובעיקר לסמוך עליה.
מבטה מתרכך מעט כשעיניה נחות עליי והיא אומרת, ״ארוחת הצהריים
שלך בדרך והרופא יבוא לדבר איתך ברגע שתסיימי לאכול. לקח לו קצת
זמן להגיע לכאן אבל הוא הכי טוב בעיר. הכבול שלך דאג לזה.״
עיניה של בלינדה נודדות אליי שוב אבל כשהיא פותחת את הפה האחות
ג׳ון קוטעת אותה. ״ארשום לך אזהרה, עכשיו צאי מהחדר ותפסיקי לדחוף
את האף שלך למקומות שהוא לא צריך להיות בהם!״
בלינדה קמה מהמיטה וממלמלת משהו מתריס כלפי האחות ג׳ון,
שבקושי טורחת להעיף בה מבט.
אני מטה את הראש לאחור ומביטה באישה המבוגרת. המילים שלי
איטיות ומגומגמות. ״אני לא רוצה לדבר על הכבולים שלי.״
היא מהנהנת ומסיטה מעט את הווילונות. זוהר שמש הצהריים מציף את
החדר. ״עדיף שלא, לפחות עד שהם יגיעו לכאן. יותר מדי אוזניים ועיניים
חטטניות מסתובבות במקום הזה. את רק צריכה לזכור שהכול יהיה בסדר
ברגע שהם יגיעו.״
אני מהנהנת וצופה בה כשהיא מתעסקת בעוד כל מיני דברים, ואני
מקווה שהיא תישאר כאן עד שהאוכל יגיע. אני רוצה לדבר איתה, להסביר
לה מה לעזאזל קורה עכשיו, אבל הלשון שלי קופאת בתוך הפה. כעבור
רגע נוסף שבו היא עוברת על הניירת, היא מחייכת אליי ויוצאת בלי לומר
מילה נוספת.
ברגע שהדלת נסגרת העיניים שלי נעצמות ואימה מציפה את עורקיי
כשהקול בפינה ממשיך לדבר. ״חשבתי שהן לא יצאו מכאן לעולמים,
ממירת נשמות קטנה וקטלנית. עכשיו, איפה היינו? אה, כמובן… סיפרתי
לך על כל הדברים שאני אעשה לכבולים שלך אם תישארי כאן איתם. כל
הכאב, הסבל וההרס, הכול יקרה להם רק מפני שהם איתך. יהיה הרבה יותר
בטוח לכולכם אם תבואי איתי.״
