ניקולט

לפעמים האנשים שהכי פוגעים בנו הם דווקא אלה שאמורים לאהוב אותנו.
ככה הגעתי למצב הזה — בורחת מרוצח ביער. אני לא באמת יכולה
לברוח ממנו, ובסופו של דבר הוא יתפוס אותי.
צעדיו הנמרצים שהולכים ומתקרבים מהדהדים ביער החשוך כמעט
לגמרי, הירח מאיר את דרכי רק בקושי.
הנשימות יוצאות לי מהריאות בהשתנקויות צורבות כשאני רצה יחפה
בחושך, נבלעת אל תוך הלילה.
אף קול נוסף לא נשמע ביער. שום דבר חוץ ממנו.
הטורף שלי.
הרוצח שלי.
הדופק שלי הולם באוזניים, פועם בגרון.
תברחי. פשוט תמשיכי לברוח.
אני לא מאמינה שהם מצאו אותי. אני בורחת כבר כל כך הרבה זמן —
כמעט שנה חלפה מאז שהיא מתה — אבל ידעתי שבסופו של דבר העבר
שלי ישיג אותי.
עברתי ממקום מסתור אחד לאחר, פחדתי להישאר במקום אחד יותר
מרגע, פחדתי בדיוק מהדבר הזה. אבל בסוף, הנבל תמיד מנצח.

הרוצח של אחותי מצא אותי, ועכשיו אני הבאה בתור. או שאחד
האנשים שלו יעשה את זה בשבילו.
ג’נקרלו מרינו, הבוס של משפחת הפשע מסינה, היה החם של אחותי
וגם הגבר שברוב טיפשותה היא ניהלה איתו רומן. הגבר שהכניס אותה
להיריון. ובגלל זה היא נרצחה.
ואני הייתי שם. התחבאתי בארון שלה והקלטתי את המריבה שלה עם
ג’נקרלו, רגע לפני שהוא ירה בה.
נשארתי בארון, רועדת, מפחדת שאם הוא ישמע קול, הוא ירצח גם
אותי. אבל הוא לא גילה אותי. הוא יצא משם כאילו לא קרה כלום.
אחרי שעבר מספיק זמן, יצאתי ממקום המסתור שלי, וכשראיתי את
המבט החלול של אחותי, את שלולית הדם שהיא שכבה בתוכה, פרצתי
בבכי. היא אולי הייתה אכזרית אליי, אבל זה לא הגיע לה. אפילו אחרי
כל הזמן שעבר, אני לא מצליחה להוציא לעצמי את התמונה הזאת שלה
מהראש.
בכל פעם שאני הולכת לישון — ואני משתמשת במילה הזאת בפרשנות
חופשית — אני רואה לנגד עיניי שוב ושוב את הלילה ההוא. אני שומעת את
הייאוש שלה רגע לפני שהמוות לקח אותה. אני שומעת את נקישת הכדור
ואת השקט שהשתרר אחריה.
ביאנקה ואני אולי לא היינו קרובות, והיא התעקשה להתנהג אליי כמו
כלבה בכל הזדמנות שהייתה לה, אבל לא רציתי שהיא תמות.
אני לא יודעת למה ביאנקה שנאה אותי כל כך. היה בינינו הפרש של
כמעט חמש שנים ולא היה לנו הרבה במשותף. אבל היה שם משהו מעבר.
היא הייתה מרושעת ונהנתה לראות אותי סובלת. היה לה הכול. את האהבה
של ההורים שלנו, את מלוא תשומת הלב שלהם וגבר שאהב אותה. אבל
שום דבר לא הספיק לה. היא רצתה שאני אסבול.
אחרי שהיא הכירה את ראף בגיל תשע־עשרה, הכול הקצין. היא
התחילה להאמין שהיא אפילו יותר מדהימה ממה שגם ככה כל העולם

אמר לה קודם.
ראף היה מבוגר ממנה, בן שלושים ושתיים, וההורים שלי היו מאושרים
מעל הראש שאיש העסקים האיטלקי, העשיר ויפה התואר הזה מתעניין
בבבת עינם. מובן שלא היה להם מושג שהגבר העשיר הזה הוא גם נצר
לאצולת מאפיה. אבל העובדה הזאת רק הסבה לאחותי אפילו יותר אושר.
היא אהבה את הסכנה. וכשההורים שלי גילו את הפרט הקטן והשולי הזה,
הם לא שינו את דעתם עליו. אחרי הכול, היה לו כסף. ולנו לא.
ההורים שלי נתנו לביאנקה הכול, ואני קיבלתי פירורים. היא הייתה
הילדה המועדפת, ואני הייתי זאת ששוכחים. זאת שמתעלמים ממנה,
משאירים אותה להסתדר לבד. הילדה שמתפנים לטפל בה רק אם יש
פתאום זמן. הם עבדו ממש קשה. אבא שלי היה הבעלים של כמה חנויות
אלכוהול, ואימא עבדה כתופרת. אבל הם אף פעם לא טרחו להתעניין בי.
לא כמו שהם התעניינו בה. היה להם אכפת באמת מה קורה בחיים שלה,
אבל לא בחיים שלי.
למה? מה הפך אותי לבלתי ראויה לאהבה?
הם אולי לא אמרו את זה מפורשות אף פעם, אבל אני חושבת שהייתי
טעות. שהם לא התכוונו להביא אותי לעולם. כבר הייתה להם הילדה שהם
חלמו עליה, ואני הייתי סתם נטל כלכלי. מישהי שהם נאלצו להאכיל
ולהלביש.
לכן נשארתי בצללים… עד שהוא הגיע.
ראף.
הגבר ששינה את חיי והרס אותם בו־זמנית. הגבר שסוף־סוף ראה אותי.
הגבר שנתתי לו את הלב, אפילו כשהוא נשאר באפלה. לא יכולתי לספר לו
איך אני מרגישה. הוא היה שלה, ואני הייתי סתם ילדה.
כשהכרנו, הייתי כמעט בת חמש־עשרה והתאהבתי מייד. לבבות
בעיניים וכל זה. בפעם הראשונה שהוא חייך אליי באמת, נראה לי ששכחתי
איפה הייתי או איזה יום זה היה. אבל אז אחותי פתחה את הפה שלה והרסה

את הרגע. אין לי שמץ של מושג מה היא אמרה בכלל, אבל זה ניער אותי
מהסחרחורת הרגשית ששקעתי בה תוך רגע והזכיר לי שגבר כמוהו — ועוד
בן שלושים ושתיים — בטוח חושב שאני סתם מגוחכת.
היום אני יודעת, כמובן, עד כמה מגוחכת באמת הייתי. אלוהים אדירים,
האיש היה בן שלושים ושתיים! אבל ככל שחלף יותר זמן, ככה הבנתי
שבדרכי הילדותית המיוחדת התאהבתי בו.
ושש שנים אחר כך, אני עדיין מאוהבת.
נראה לי שתמיד אהיה. אחרי שהיא מתה, נלחמתי בכל כוחי לשכוח
אותו, אבל ככל שהתאמצתי יותר, ככה נכשלתי יותר. הייתי שלו, אפילו
שהוא אף פעם לא הראה שום סימן שהוא רואה בי משהו יפה.
אבל כשפגשתי אותו, זאת הייתה הפעם הראשונה שלמישהו היה
אכפת. שמישהו דאג. לי.
לאף אחד לא היה אכפת ממני.
עד שראף הגיע.
ואז איבדתי אותו.