קש

המסמכים דקים מדי ביחס למשקל שיש להם בחיי. הלסת שלי חשוקה
בתסכול כשאני חותם את שמי על כל קו מודגש.
קט לוחצת בעדינות על הברך שלי ואני נועץ בה מבט.
“זה יהיה נהדר,” הנסון אומר אחרי שאני מחליק אליו את הדפים. “נתכנן
הכרזה חגיגית בעוד כמה שבועות.”
אני מרים את העיניים וחותך אותו במבט. “אתה לא באמת מתכוון
להמשיך עם ההצגה הזאת של חתונה, נכון? חתמתי על המסמכים. זה
מיותר.”
הנסון מזעיף פנים. “סינטק רוצה עסק משפחתי. מה יותר טוב משני
עסקים משפחתיים שמתאחדים בברית קדושה? זאת תקופה שמחה, קש.
אתה מוזמן להצטרף.”
קט יושבת לצידי בנוקשות. “את לא חייבת לעשות את זה,” אני אומר
בשקט.
כשהיא מנידה בראשה ומחייכת להנסון, הבטן שלי מתהפכת. “אנחנו
עושים את זה, קש. אנחנו חברים. ג’יי ואני מאושרים. זה מה שטוב לשתי
החברות שלנו.”
החיוך של הנסון מתרחב. “אתה רואה? זה עניין משפחתי. זה יהיה נהדר.

אז גרייס תגיע?”
הבחור הזה מחפש אגרוף. “אני יודע מה עשית. אני יודע שאתה וגרייס
תכננתם את זה. אני אמצא דרך להוכיח את זה ואז אקבל את החברה שלי
בחזרה.”
קט נאנחת. “לג’יי לא היה שום קשר לחשיפה של גרייס. הוא מנע ממנה
להתפרסם.” היא פונה לחבר החדש שלה ונוזפת בו. “ג’יי, תפסיק להזכיר
אותה. אמרתי לך, גמרנו איתה.”
הבטן שלי מתהפכת כשאני נזכר בכל רגע נוראי מהערב הקודם. כשגיליתי
שהאישה שחשבתי שהיא אהבת חיי בגדה בי. כשראיתי את פניו של אחי
אחרי שכל סודות המשפחה שלנו נחשפו בפני ההמונים. הזהות של אימא
של צ’ייס. העובדה שהוא תוצר של בעילה אסורה. החדשות שאולי לאחי
קרטר יש ילד. והאמת הנוראית שהאישה שחשפה הכול הייתה גרייס.
הוא נועץ בה מבט חד. “ואני אמרתי לך, היא חברה שלי. היא לא עשתה
את זה. ואתה לא צריך לקבל את החברה שלך בחזרה, קש, כי לא לקחתי את
החברה שלך. אנחנו מתמזגים. אתה עדיין תנהל את הצד שלך וקט תטפל
במיזוג. כולם מנצחים.”
אני עונה ברוגז, “אם אתה רוצה שזה יעבוד, אני מציע שלא תזכיר שוב
את גרייס. גמרנו. אני לא מתעסק עם שקרנים ובוגדים או עם אנשים שאני
לא יכול לסמוך עליהם, ולצערי גרייס היא כל אלה.”
הנסון פולט צחוק מר. “אתה פאקינג יותר טיפש ממה שחשבתי. האישה
הזאת נתנה לך הכול, והיא הייתה מוותרת על עוד יותר בשבילך. היא כמעט
עשתה את זה. אתה היית מחוץ לתחום בריאיון, קש. ונסה עבדה עליה.
ושום דבר לא יצא. כל הסודות נשארו חסויים. כלום לא יתפרסם. אם לא
תסלח לה, אתה תתחרט על זה שאיבדת אותה.”
אני מניד בראשי, לא קונה את השקרים. ראיתי את זה בעיניה הסגולות
של גרייס. היא בגדה בי. “בוא נדבר רק על עסקים. אל תתערב בחיי
האישיים ואני לא אתערב בקשקוש הזה של הנישואים המזויפים שלכם.”

אני דוחף את הכיסא שלי לאחור והולך אל הדלת.
“שב,” קולו של הנסון מרעים בחדר ועוצר אותי במקום.
אני מרים מבט זועם. “אל תגיד לי מה לעשות.”
“פאקינג שב, בבקשה,” הוא אומר בנימה מתנשאת. קט מסתכלת בעיניי
ומפצירה בי להקשיב.
אני חוזר לשולחן ומתיישב בכתפיים מתוחות ולסת חשוקה.
“עכשיו אתה תדאג שהיחצן שלך יפרסם את ההצהרה הזאת, ואם ישאלו
אותך משהו על גרייס אתה תפנה להצהרה או שתגיד עליה רק מילים חמות.
זה ברור?”
אני אפילו לא מרים את הנייר שהנסון החליק לעברי. אין סיכוי שאגן על
גרייס. “זה לא יקרה.”
קט לוקחת ממני את הנייר ומקריאה ממנו בקול. “לפני כמה חודשים,
שכרתי את שירותיה של גרייס קנזינגטון כדי שתעזור לי למצוא אישה.
במהלך התקופה הזאת, הכרתי את ונסה. אומנם לא ראיתי את זה מתפתח
מעבר לדייט הראשון, אבל נראה שהיא לא הרגישה כמוני. לאחר הדייט
שלנו, ולאחר שנודע לי על הליך הגירושים של גרייס, ניסיתי לפתח מערכת
יחסים עם גרייס. כשוונסה גילתה על כך, היא כנראה כעסה ופרצה איכשהו
לחשבון שלי אתמול בערב כדי להפיץ את ההאשמות המכפישות האלה נגד
גרייס.”
קט מגחכת בתגובה לדברים. הנשימות שלי זועמות ממש כמוה.
“בשלב זה, חשוב לי להבהיר שגרייס קנזינגטון הייתה מקצועית לחלוטין
כשהייתי לקוח שלה. היא לא חיזרה אחריי. היא לא הכירה לי נשים נוספות
לאחר שהבהרתי שאני מעוניין רק בה, וגם היא נפלה קורבן לשקרים של
ונסה. אני מצטער מאוד על העובדה שהיא נפגעה, ומקווה שוונסה תיתן את
הדין על פשעיה.”
קט זורקת את הנייר. “אלה זיוני שכל ואתה יודע את זה,” היא אומרת
בכעס.

אני מניד בראשי, משתכנע עוד יותר שהנסון וגרייס תכננו את הכול.
איכשהו, היא יוצאת מזה נקייה והוא מקבל את החברה שלי. אני בטוח
שבתוך שנה הוא יתגרש מאחותי ויתחתן עם גרייס. המצב כולו עושה לי
בחילה.
הנסון מפנה אליה מבט קר. “זה יעבוד רק אם תוציא את ההצהרה הזו.
אם לא, בוא נקרע את החוזה, אני אלך לסינטק, אשיג את העסקה בעצמי
ואמשיך הלאה. נראה שכולכם שוכחים שאני לא צריך אתכם. אתם צריכים
אותי.”
קשה לי מאוד להודות בזה, אבל הוא צודק. הציוץ הטיפשי שלי
אתמול בלילה הציג אותי כטיפש, הציג את גרייס כנוכלת והעניק אמינות
לפרומואים שערוץ החדשות העלה לפני שהנסון השתיק את הכול. הנשרים
ימשיכו לחוג אם הם יאמינו שיש לנו משהו להסתיר. סוד כלשהו. ויש לנו.
הילד של קרטר, הזהות של אימא של צ’ייס והגיל שלה.
אם נציג את זה כמסע נקמה של אקסית קנאית שניסתה להרוס גם אותי
וגם את גרייס זה יועיל לכל המשפחה שלי. אבל זה עדיין לא מסביר דבר
אחד. “למה אתה עושה את זה? אני מבין למה זה הגיוני בשבילנו. פישלתי
אתמול בלילה כשפרסמתי את הציוץ. אבל אתה צודק. אתה יכול פשוט
ללכת ללנדרי ולסגור את העסקה איתו בעצמך. למה אתה עוזר לנו? מה
אתה מרוויח מזה?”
קט מביטה בו כאילו היא סקרנית לשמוע את התשובה שלו בדיוק כמוני.
“כי מה שעשית לא מגיע לגרייס. אולי אני לא בן אדם שאוהב הרבה
אנשים, אבל אני אוהב אותה. היא טובה. היא מתחשבת. היא סוג האדם
שהייתי שואף להיות אם באמת היה אכפת לי מהחרא הזה. ובגלל הרצון
שלי לצאת עם נשים אחרות הצגתי אותה בפני גבר שכמעט הרס אותה.
שלקח את כל הטוב שלה והשתמש בו נגדה. היא הייתה צל של עצמה בשנים
האחרונות של הנישואים האלה, וכשהוא בגד —” הוא מהדק את האגרוף
ומסיט את המבט כאילו זה יותר מדי, ואז מפנה אליי עיניים קרות. “לרגע

חשבתי שבאמת תהיה טוב בשבילה. היא חזרה להיות אותה אישה קורנת,
כיפית וחיובית שהכרתי בקולג’. אבל אתה לקחת ממנה הכול אתמול בערב.
ואני לא מוכן לסבול את זה. לא מוכן שהיא תאבד הכול בגללך.”
קט ואני יושבים המומים מההודאה שלו. באמת לא חשבתי שאכפת לו
ממישהו פרט לעצמו. אני עדיין משוכנע שהמטרה הסופית שלו היא גרייס.
אבל בסופו של דבר, אין לי ברירה. לא משנה מי האשם בכך, זה המצב שבו
אני נמצא, ואני חייב להגן על המשפחה שלי. “בסדר.”
קט קופצת ממקומה. “אתה לא רציני! שניכם. אין סיכוי שאתם רציניים.
ג’יי, לא אעמוד מהצד ואתן לך לעשות את זה. אנחנו יכולים לתקן הכול עם
היחסים בינינו. אנחנו לא צריכים לתקן את הדברים בשבילה.”
הנסון מסתכל עליה בלי למצמץ. “אה, גם לך יש תפקיד בזה. אל תדאגי.
אחרי שנצא מהמשרד הזה עם ההצהרה החתומה של קש, לך ולי יש פגישה
עם גרייס קנזינגטון.”
היא מנידה בראשה. “אתה לא נורמלי.”
הנסון מטיח את היד בשולחן בעוצמה. “זאת הפעם האחרונה שאני אומר
את זה. אכפת לי ממך, קט, אבל אל תכריחי אותי לבחור.”
קט רועדת באופן ניכר לעין, אבל אני רואה שעיניה הפעורות מתחילות
להתמלא בדמעות רגע לפני שהיא מחניקה אותן. “לא מפתיע.” היא נושפת
בכבדות ופונה אליי. “אנחנו בסדר?”
אני רוצה לומר לא. אני רוצה להלום באגרוף כמו הנסון ולהבהיר את
הנקודה. אבל איבדתי את כל כוח המיקוח שלי. בסופו של דבר, לא אכפת
לי מה יקרה לגרייס. שיציל אותה אם הוא רוצה. גמרתי איתה, וכל עוד אני
יכול להגן על העסק ועל המשפחה שלי, זה כל מה שחשוב.
אני מסתכל על אחותי והדם שלי רותח. כשאני קם לעזוב הנסון נעמד,
מוכן ללחוץ לי את היד. במקום זאת, אני מתקרב לאוזן שלו ולוחש, “היא
יודעת?”
עיניו אפילו לא פונות אל אחותי. אם הוא לחוץ, זה לא ניכר.

“צא מזה, קש. אל תהרוס יותר ממה שכבר הרסת היום,” הנסון מזהיר.
ברור שאחותי לא יודעת כלום על מה שהנסון עשה לפני שנים.
“על מה הוא מדבר?” קט שואלת ומעבירה את מבטה בינינו.
“אל תדאגי, חתלתולה,” הוא אומר, ואני נרתע בגועל.
אני רואה את הכתפיים של אחותי נשמטות ואת העיניים שלה נדלקות
בתגובה לדבריו. זה כמעט כאילו היא נמסה מכינוי החיבה. מה נסגר?
אני לא יכול להישאר כאן. אני לא יכול לצפות במה שזה לא יהיה. היא
טיפשה והוא מפלצת, ויום אחד היא תבין את זה.