"יצירת מופת! כל הכוכבים שבעולם לא יספיקו לספר הזה!"
Carly's Book Blog
***
"הספר הזה מוטט אותי! לנון ופיניקס כבשו אותי בטירוף, עד שנסחפתי לעולם שלהם ולא רציתי לעזוב אותו לרגע."
Lana, Dirty Girl Romance
***
"סימפוניה של רגשות, עלילה, ודמויות לוהטות ובלתי נשכחות."
The Romantic Rush Blog
***
הוא היה הילד הרע, המקובל והמוכשר.
אני הייתי הגיקית הדחויה והשנואה.
הוא היה השמש… ושאב את כולם פנימה.
אני הייתי חור שחור… הפילה הלבנה שבחדר.
הוא נועד להיות כוכב.
אני נועדתי להישאר אלמונית חסרת חשיבות.
עד שבזכותו האמנתי שאני מיוחדת.
ואז… הוא הרס אותי.
מעולם לא חשבתי שאראה שוב את פיניקס ווקר אחרי ששבר את ליבי, אבל לגורל יש תוכניות משלו.
סיבוב הופעות אחד. שמונה שבועות. ארבעים הופעות.
אינספור הזדמנויות לנקמה.
העולם חושב שהוא אליל…
אבל אני היחידה שיודעת מה היא האמת שהוא מסתיר
***
אשלי ג'ייד מעפילה לשיא חדש בכתיבתה ומגישה לקוראים רומן מהפנט בסגנון אויבים לאוהבים על רוק'נרול, סקס והתמכרויות. המילים – כרך ב' הוא המשך לסאגה המרגשת, הסקסית והמטלטלת על אומנות ואמון, על טעויות שמעצבות אישיות ומכריחות אותנו להישיר מבט אל הצדדים האפלים שבנשמתנו, ועל כוחן של אהבה והזדמנות שנייה כנגד כל הסיכויים.
עותק דיגיטלי בחתימת הסופרת!

1
לנון
אני מכסה את ראשי בכרית כשקול רכבת משא חולפת מטלטל את האוטובוס.
וכשאני אומרת רכבת משא, אני מתכוונת לנחירות של צ'נדלר.
עכשיו אני מבינה למה הוא קיבל את חדר השינה בחלק האחורי, ולמה האחרים שמו אטמי אוזניים לפני שהלכו לישון.
אני רושמת לעצמי לקנות אוזניות קטנות שנכנסות לאוזן. אלה שיש לי גדולות מדי ואי אפשר לישון איתן.
בעודי מתלבטת אם להפוך את השולחן במטבח למיטה, הטלפון שלי רוטט. בהנחה שג'ורג' לא יכול לישון בגלל הנחירות מחרישות האוזניים של צ'נדלר ורוצה לרקום תוכנית מילוט, אני מגששת אחר המכשיר.
אני חורקת שיניים כשאני רואה במקום זאת הודעה מפיניקס.
פיניקס: את ערה?
אני: אתה שיכור?
אף על פי שאני יודעת שהנקמה של פיניקס בסברינה הייתה ניסיון לתקן אחת מעוולותיו הרבות, היא לא משפרת את המצב באורח פלא.
הורדתי את ההגנות מולו לפני כמה ימים ולא זו בלבד שזה היה חסר טעם, זו גם הייתה טעות מרה.
וכדי לוודא שזה לא יקרה שוב אני חייבת להציב גבולות. הוא הלקוח ואני ה… בייביסיטר.
נקודות זעירות מופיעות בשולי המסך שלי לפני שהודעה חדשה מאירה אותו.
פיניקס: לא כרגע. למה?
אני: כי רק אז אני מחויבת לפי החוזה לדבר איתך.
פיניקס: בפעם האחרונה שבדקתי היית מחויבת לפי החוזה לתמוך בי בעת הצורך.
אני בטוחה שהאנחה שלי קולנית יותר מהנחירות של צ'נדלר.
אני: בסדר. מה אתה צריך?
פיניקס: מה את לובשת?
אני מצמצמת את עיניי בעודי כותבת את התגובה שלי.
אני: פיג'מה.
פיניקס: כלומר, חולצת הטריקו שלי ותחתונים?
לעזאזל. אני מוכרחה להיפטר מהחולצה הזאת.
אני: לא.
פיניקס: בלי תחתונים?
אני: בלי חולצת טריקו, מניאק.
פיניקס: עוד יותר טוב.
אין גרוע ממנו. אני נשבעת.
אני: קצת לא במקום.
פיניקס: מאוד לא במקום.
על זה אנחנו מסכימים.
אני: לילה טוב.
אני מתכוונת להניח את הטלפון בצד כשהודעה נוספת נכנסת.
פיניקס: פעם אהבת את זה אצלי.
אני: פעם אהבתי הרבה דברים אצלך.
אני עוצמת את עיניי והזיכרונות חותכים אותי מבפנים.
אהבתי את הגסות ואת הפה המלוכלך שלו.
את האופן שבו הוא לקח פיקוד.
את האופן שבו הוא גרם לי למתוח גבולות ואת הדברים שהוציא ממני.
אהבתי שלא עניין אותו מה אנשים אחרים חושבים עליו, ואת המאמץ שלו לבנות לעצמו חיים טובים יותר.
אהבתי את הכישרון הפראי שיש בו.
אהבתי שהוא מחוספס בקצוות אבל ברגע שהוא מאפשר להעיף מבט חטוף פנימה, מבינים עד כמה הוא רגיש… ומורכב. פגום. אף על פי שהוא סירב לאפשר לצלקות שלו להגדיר אותו.
לא סתם חיבבתי את פיניקס ווקר.
אהבתי אותו.
הטלפון מצפצף לעוד הודעה נכנסת.
פיניקס: את עדיין אוהבת.
כבר לא.
אני: יש לך דמיון פרוע.
פיניקס: אין לך מושג.
אני: אני הולכת לישון.
פיניקס: אני מדמיין כמה סקסית נראית כשהזין שלי היה בתוך הפה שלך. כמה היית להוטה לרַצות אותי וכמה קשה היה לי לא לגמור.
פעימות ליבי מאיצות. גם הלב שלי וגם אני נתפסנו לא מוכנים בכלל.
פיניקס: לכן ביקשתי ממך לשפשף לי את הזין אחרי שעצרנו ליד הבית שלך באותו לילה. הדלקת אותי כל כך ורציתי שזה יימשך עוד קצת.
פרץ של חום מציף אותי ומצטבר סביב ריאותיי.
פיניקס: אני מדמיין את עצמי מתגרה בכוס הקטן שלך באמצעות האצבעות והלשון שלי.
לחיי בוערות וחזי עולה ויורד בנשימות רדודות.
אני מוכרחה לשים לזה סוף.
אני: אתה יכול להפסיק עכשיו. אני לא מעוניינת.
כמובן, הוא לא מפסיק.
פיניקס: היית רטובה כל כך כשהכנסתי אותן לתוכך. רציתי רק לטעום אותך.
הפטמות שלי מתקשות בצמוד לחולצת הטריקו…
ואז אני קולטת.
הוא לא מקליד את המילים.
הוא אומר אותן בקול.
הידיעה מציפה בי גל עוררות חדש.
פיניקס: גם אם הייתי אוכל את הכוס היפה שלך כל יום, כל היום, לא הייתי שובע.
אלוהים אדירים.
אני מצמידה את ירכיי ומשתוקקת לשכך את הכאב.
פיניקס: אני מדמיין את התשוקה שבה גנחת את השם שלי כשגמרת. איך הרמת את אגן הירכיים שלך ודרשת עוד.
אין בי כוחות להגיד לו להפסיק.
פיניקס: אני מדמיין אותך יוצאת מהמיטה, מתגנבת לכאן ורוכבת על הזין שלי.
פעימה בין רגליי מורגשת כשאני מדמיינת את אותו הדבר.
פיניקס: אני מדמיין את השפתיים התחתונות הוורודות והבשרניות נמתחות סביבי כשאת גולשת כלפי מטה, מסתגלת לאט לגודל שלי. אבל אני כבר לא יכול לחכות יותר, לכן אתפוס במותניים שלך ואאלץ אותך להכניס לתוכך כל סנטימטר של הזין שלי בבת אחת.
אני כמעט מייבבת. אלוהים, זה יכאב… בצורה הכי חיובית שיש.
פיניקס: אזיין אותך כל כך טוב שלא תוכלי לחשוב כמה זה לא בסדר.
פיניקס: ולא אפסיק לזיין אותך. לא עד…
לא עד שמה? אני כמעט צורחת.
ואז הטלפון שלי מצלצל.
אל. תעני.
אני מקללת את עצמי בשקט ולוחצת על הכפתור הירוק — לוחצת מהר כל כך שאני לא שמה לב שזו שיחת וידאו עד שכבר מאוחר מדי.
הבטן שלי מתכווצת, צמרמורת מכסה את עורי כשהמסך נדלק ואני רואה את ידו של פיניקס נעה מעלה ומטה על פני הזין שלו.
הוא נאנק, ואני מזנקת בבהלה כדי להביא את האוזניות שלי ולחבר אותן למכשיר.
זו טעות ענקית, אבל לא אכפת לי.
אני מצליחה רק להתרכז בתנועת אגודלו בכל שפשוף על הוורידים העבים והפועמים של הזין הגדול שלו, ובנשימה הרצוצה שממלאת את אוזני כשהוא מענג את עצמו במרץ וביעילות מיומנת.
רעד איטי זוחל במורד עמוד השדרה שלי. אני רטובה כל כך, עד שהירכיים הפנימיות שלי נעשות חלקלקות.
"לנון."
הצרידות המחוספסת שבה הוא אומר את שמי מובילה אותי להכניס את ידי לתוך התחתונים.
אני נושכת שפתיים כדי שלא אשמיע קול, משפשפת את הדגדגן שלי בקדחתנות בעודי צופה בשרירי ירכיו מתכווצים ובמתזים סמיכים של נוזל זרע יוצאים מהזין הפועם שלו ונשפכים על בטנו ועל ידו. כשהוא משפשף את עצמו בתנועה מהירה אחרונה ולוחץ על הקצה, אני עפה כמו טיל.
ואז המסך משחיר.
כשהנשימה שלי מתייצבת, אני תולשת את האוזניות. אפשר לומר בוודאות שלא אתקשה להירדם עכשיו.
אני מתהפכת וזה בדיוק מה שאני עומדת לעשות, אבל מסך הטלפון שלי נדלק לעוד הודעה.
פיניקס: כנראה שנינו שקרנים.
אני: על מה אתה מדבר?
פיניקס: אם לא היית מעוניינת, היית יכולה לנתק… אבל לא ניתקת.
**
ריח מענג של בייקון, פנקייק ולחם בננה עולה באפי.
"הגעתי לגן עדן?" שואל פיניקס כשאני פותחת את דלת ההפרדה ויוצאת אל המטבח, שבו כולם כבר אוכלים.
סטורם דוחס לפיו מזלג עמוס בפנקייק. "לא. גן עדן הוא כשהיא מכינה ביסקוויטים ורוטב."
סבתא מכה בעורפו. "אתה מתלונן על האוכל שהכנתי עכשיו? תגיד תודה שיש לך ארוחה ביתית טעימה במקום דגני הבוקר המעופשים שמצאתי בארון."
סטורם מזדעף. "אני אומר תודה, סבתא."
היא מחייכת כשהיא רואה אותי. "קדימה, אפונונת. קחי לעצמך צלחת. בואי נעלה קצת בשר על העצמות האלה."
מעולם לא חשבתי שאשמע את זה.
כשאני מעמיסה בשמחה אוכל על הצלחת שלי, אני שומעת, "היא לא צריכה עוד בשר על העצמות שלה."
שבעה זוגות עיניים מסתובבים אל ג'ורג'.
סבתא מניחה יד על מותנה. "אתה מוכן להסביר למה אתה מתכוון, בחור צעיר?"
ג'ורג' נראה כאילו הוא עומד להשתין במכנסיים. ובניגוד לבדרך כלל, אני לא מרגישה צורך לצאת להגנתו.
"נו, את יודעת." הוא בולע את הרוק. "היא לא בדיוק רזה." כשכמה לסתות נשמטות, הוא ממהר להוסיף, "זה לא שהיא שמנה או משהו."
אני מניחה את הצלחת שלי.
ממפיס מכוון את המזלג שלו לעבר ג'ורג'. "אחי, באמת כדאי שתפסיק לדבר."
ג'ורג' מתעלם מהעצה המצוינת הזאת ומביט בי. "לא התכוונתי לומר שאת שמנה. את לא. את מושלמת —"
פיניקס הולם באגרופו על השולחן בעוצמה שגורמת לכלים לקרקש. "תסתום. עכשיו." הוא מסובב את ראשו ומביט בי. "תאכלי את ארוחת הבוקר שלך."
**
"אז ארוחת הבוקר הייתה… לא צפויה," אומרת סקיילר כשאנחנו מסדרות את המטבח.
"כן, מעולם לא טעמתי כאלה פנקייקים טעימים."
"נכון, הם היו טעימים," שפתיה מתרוממות לחיוך, "אבל התכוונתי לג'ורג' שדיבר שטויות ולפיניקס שכמעט קרע לו את הצורה וחיסל אותו בגלל זה."
לפני שאני מספיקה להגיב, סבתא נכנסת למטבח. פיניקס, סטורם וממפיס באים בעקבותיה.
כאב של עצב עובר בי כשאני רואה שפיניקס נושא את המזוודות שלה. "את כבר עוזבת?"
היא הגיעה לא מזמן.
"לצערי, יקירתי. מצאתי סטוץ במיאמי בזכות האפליקציה ההיא."
פיניקס מחייך אל סטורם בזחיחות וניגש לקדמת האוטובוס. "נראה שלסבתא יש יותר אקשן ממך."
סטורם זוקר לעברו אצבע משולשת, ואז עוטף את סבתא בחיבוק גדול. "תתקשרי אליי כשתנחתי."
"בטח, מותק. תתרחק מצרות."
הוא צוחק. "אשתדל מאוד."
סבתא פונה אל סקיילר ונושקת למצחה. "תוודאי שלא יעצרו אותו."
סקיילר מחייכת. "אשתדל מאוד."
תשומת הלב שלה עוברת לממפיס. "ואתה, אל תהיה מטומטם. תעשה סקס מוגן!"
חיוך מבויש נפרש על שפתיו כשהוא מחבק אותה. "אשתדל מאוד."
אחרי שהם מתנתקים, היא ניגשת לחבק אותי. "אני כל כך שמחה שחזרת." פניה מודאגות כשהיא עוטפת את לחיי. "בבקשה, אל תוותרי עליו."
אני לא מסוגלת לאכזב אותה, לכן אני אומרת את התגובה האפשרית היחידה, "אשתדל מאוד."